" להרדים את התינוק " - אורי סיון מספר משהו על סיפור

פנים. בית קפה. יום

בית קפה רך בכיכר רומנטית הממוקם מול בית פגודה, זרותו מבורכת בנוף האורבני, פנימה נכנסת אישה כבת 30, פונה אל עבר שולחן צדדי שלמרגלותיו ספה נוחה, אך משהיא מתקרבת היא מבחינה שהוא כבר תפוס ע"י לפ טופ זר. מביטה סביב ובוחרת שולחן קדמי אחר. מתיישבת. מתכולת התיקים שהיא פורסת ניכר שהתכוננה לפגישה המיועדת. מלצר אורבני עם פירסינג מגיש לה בחיוך כובש תפריט. מזמינה קנקן תה מבקשת מהמלצר המחויך שתי כוסות. מביטה על מבנה הפגודה שממולה משתאה. משתהה. מביטה החוצה אל הרחוב, הרעש שלו חודר ומתגבר בהתאם למבטה. מזהה דמות מוכרת צועדת לכיוון בית הקפה. היא מסדרת את המחברת שלפניה והדמות מנפנפת לה לשלום בחיוכה התמידי. היא קמה לכבודו. לחיצת יד חמה. 


 
פנים. בית כפרי. יום.  
   
הדס
היית כותב פה משהו?

אורי
כאן? אני אוהב לכתוב במקומות עם ניאונים מרצדים והרבה המולה אנושית לא ספציפית מסביב. בבית אני לא מסוגל לכתוב מילה. אף פעם לא כתבתי שם. גם לא יתנו לי לכתוב. אין לי אפילו פינת כתיבה והשקט של הציפורים מעיק עלי ולא עושה לי חשק או השראה. תני לי תחנת דלק מחוץ לתחום שיפוט כלשהו ואני יכול לכתוב. כשבאנו לפתח את העונה השנייה של  "בטיפול " הדרך היחידה לעשות את זה הייתה תוך כדי הליכות בתל אביב, היה לנו מסלול קבוע מפה, בנחמני, עד הים צפונה עד הנמל ובחזרה על אבן גבירול, כשהיינו מסתבכים היינו הולכים מזרחה ומוצאים את עצמנו ב-נוו וור ברמת גן או איפשהו.
 

 גיאוגרפיה
חוץ. דרום הארץ. יום.


הדס
אתה לא חי בתל אביב, נכון?

אורי
 כבר שנים שאני חי בדרום במקום שבילדות שלי בחיפה לא חשבתי שקיים בכלל, מבחינתי הארץ נגמרה בתל אביב והתחדשה עוד פעם באילת וסיני... איכשהו התגלגלתי לדרום.

הדס
איכשהו?

הטלפון מצלצל. 'איכשהו' על הקו ואורי יוצא לדבר עם אישתו גלית.

אורי
אז איפה היינו?

הדס
בדרום.

אורי
אה, נכון, אז אני חי בדרום ומלמד בימוי בספיר בחוג לקולנוע כמו שאת יודעת...

הדס
בשנה ב' הגעת בוקר אחד עם חיוך מתוח במיוחד ובידך קלטת וידאו של
" אחד הסרטים הכי טובים שעשו כאן..." – "עיניים גדולות" של אורי זוהר 
אתה עדיין מראה אותו?

אורי
אני מת על הסרט הזה אבל הקלטת איכשהו נעלמה לי...

הדס
אז מה אתה מראה עכשיו?

אורי
אני עדיין אוהב להראות דוגמאות מקולנוע אמריקאי 'קלאסי' קופולה, סקורסזה...

הדס
אחד הטריקים שאהבתי שעשית, זה להקרין את הסרטים שלנו בכיתה חשוכה, ואז לכבות את המסך כך שנוכל רק לשמוע את הסרט בלי לראות אותו, נוצר מצב שניתן לחוות נטו את התסריט, הטקסטים עולים וצפים על רמות הדיוק והעומק שלהם ועם זאת ניתן לחוש ביתר רגישות גם את השתיקות, אפשר לחוש את הקצב הפנימי של הסרט, את המוסיקה, את הניגון של הדמויות..

אורי
הייתי מנסה לעשות את זה בשיעור תסריטאות עם "ואלס עם בשיר"
קודם שישמעו את הסרט ואחרי זה שיראו אותו.

 
הרדם את התינוק

הדס
וזה עוזר?

אורי
למה? לכתיבה?

הדס
לשכלול שלה כמקצוע... ליכולת לזקק את הטכניקה והיכולת האישית ולהביא אותם יחד למיצוי... בקיצור איך כותבים?

אורי
כשאני מנסה להרדים את הילדים שלי אני לעולם לא אצליח לעשות זאת, אלא אם כן הם רוצים להירדם, אי אפשר להרדים ילד שלא רוצה לישון.

הדס
מה זה קשור?

אורי
הדרך היחידה שלי להרדים ילדים זה לזהות את הרגע שמשהו בתוכם רוצה לישון ואז אני רק צריך לתת להם לעשות זאת. אם אין בתוכם חלק שרוצה לישון, כלום לא יעזור לי כי הם לא יירדמו.

הדס
אז ככה זה גם עם כתיבה...? כשהיא רוצה להיכתב צריך רק לאפשר לה לעשות את זה? לסייע לתינוק להתחבר לחלק בתוכו שרוצה לישון, קרי להיכתב

אורי
פחות או יותר. התסריט כותב את עצמו מתוך התת מודע, אני רק מקליד.

הדס
זה כיף כשהתינוק נרדם.

אורי
תרתי משמע... כל החיים שלי אני רק מרדים תינוקות...

הדס
ברגע זה איבדנו את כל קוראנו הרווקים... להרדים את התינוק. זה יכול להיות כל רעש חיצוני או פנימי, קיים או בדיוני שעליי להרדים ולהשקיט בי, לאפשר לתינוק להירדם ועם זאת גם לדעת מתי אין סיכוי שהוא יירדם כי אין לו חלק בתוכו שמעוניין לישון ואז אין לי סיכוי אתו ואני יודעת שאף מילה לא תצא היום אל המקלדת וששום סצינה לא תיכתב.
אז בעצם למדת לא להתעקש עם התינוק אלא לתת לו להוביל ולקבוע את הקצב?

אורי
כן, לא להתעקש עם הכתיבה.

הדס
ומה אומרים לדד ליין?

אורי
זה נכון שאין "השראה" יותר טובה מדד ליין ולפעמים הילדים שלי נרדמים אחרי 12 בלילה אבל אין מה לעשות.

הדס
תבהיר

אורי
אני יודע שיש הורים שהילדים שלהם נרדמים בשמונה כמו שעון,  אבל אני לא יודע איך לעשות את זה, כמו שאני לא יודע איך לכתוב תסריט נכון, אני גם לא חושב שיש דבר כזה תסריט נכון.

הדס
יש תסריט שעובד

אורי
זה בדיוק מה שאני אומר...תסריט עובד זה תסריט שנכון לתסריטאי שכותב אותו. תסריט לא באמת עובד כשאתה מנסה לכתוב 'לפי הספר'.

הדס
רגע רגע נגיע לשם אבל לפני כן בוא נחזור לתינוק שניה אחת, מה שאתה אומר בעצם זה שלתסריטאי מקצועי אין כמו דד ליין אבל גם להגיע לדד ליין עם תסריט מוכן, יש כל מיני דרכים ורצוי לכתוב בדרך שבה יודעים לכבד את התינוק ואת הצרכים שלו ולא להחליט בשבילו מתי, כמה ואיך. ללמוד כיצד ליצור בעבורו את הסביבה שבה יוכל להירדם. והיצירה תוכל לכתוב את עצמה. ומה שנשאר אז זה פשוט לא להפריע לה להיכתב.

אורי
כן, אפשר להגיד שהרגע המתוק של הכתיבה קורה כשאתה מצליח להרדים את התינוק.


ו...זיכרון

הדס
אז יש לך תקופות כתיבה ותקופות הטענה?

אורי
לא מזמן הייתי בשנת שבתון ונסעתי עם המשפחה לשנה באוסטרליה. חוויה משפחתית יוצאת דופן, כמובן שלקחנו אתנו מצלמה. אבל לאורך כל המסע הזה כמעט ולא השתמשנו בה, בסוף גם גנבו לנו אותה- אולי כעונש על כך שלא נתנו לה את הכבוד הראוי לה.

הדס
אז בתקופה הזו של ההטענה כל מה שאתה רוצה זו החוויה נטו. בלי שום חלון מפריד. יש משהו בלצלם שמוציא אותך מהרגע ועוזר לך להשכיח אותו יותר מהר.

אורי
צילמתי סטילס- 7000 תמונות סטילס. כי זה קל זה לא דורש להתנתק.

הדס
אולי במקום לצלם צריך לזכור. סטילס מחזק את הזיכרון

אורי
וידאו הורג אותו, זאת אומרת מחליף אותו.

הדס
כדי לכתוב טוב צריך לחוות את הרגע בהווה והחוויה כבר תזכור אותו ותזכיר אותו כאשר הוא יצטרך לבעבע ולצוף. זה אתה לימדת אותנו לקבל את הביטחון שברגע הנכון והמדויק החוויה של מה שראיתי, חוויתי או חשבתי תעלה ותדייק את עצמה פנימה אל התסריט.

אורי
גם את השיחה הזו שאת מקליטה בטח לא תצטרכי לשמוע כי תמצית פגישתנו תעלה ותבוא לפנייך את פשוט צריכה לתת אמון בכתיבה שלך.

הדס
מעניין אם משה נתן הקליט את דויד פרלוב בשיחה שהם עשו  בשנות ה-60 ברבעון " קשת ".

אורי
מה, קראת את זה לקראת המפגש שלנו?
דוד פרלוב זיכרונו לברכה היה מורה שלי כשהייתי סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
הוא היה אציל נפש, חוץ מקולנוען גאון.
רוצה דוגמא? בסוף הסמסטר באוניברסיטה הוא היה נותן לנו ציונים. לכולם היה נותן 85  - לא פחות מזה, לא משנה מה. שתוכל להביא ציון יפה הביתה, אבל אם הוא באמת היה מעריך את מה שעשית או את איך שעשית אז הוא היה נותן לך 88 או 89... 

חלומות

אורי
ספר.

 טארות

הדס
רוצה לעשות הפסקה ממילים ולעבור קצת לתמונות?

אורי
תמונות?

מהתיק נשלפת חבילת קלפים עטופה היטב בבד רך.

אורי
את רוצה שאני אפתח לך בקלפים?

הדס
או שאני אעשה לך פתיחה...

אורי
אני עושה פתיחה של קלף אחד על החיים ועל המוות

הדס
אני עושה של שלושה. ככה זה מספר סיפור. עבר הווה עתיד. התחלה אמצע וסוף. הרי הקלפים הם בסך הכל דרך לתקשר עם עצמך את עצמך. שואלים שאלה מוגדרת היטב ומקבלים תשובה פשוטה. זה מכוון את הרדמת התינוק ומתקשר את הכותב.

אורי
איך שבא לך.

ילדים

אורי
זה שמחה. 

הבת שלי הקטנה אומרת לי לא מעט " לא בא לי " ביקשתי ממנה שתפסיק להגיד " לא בא לי " אז היא עשתה איתי הסכם שהיא לא תגיד " לא בא לי " ואני לא אגיד לה " רק רגע, או עוד מעט ". שנינו לא עמדנו בזה! לא הצלחנו להפסיק, אני המשכתי להגיד לה רק רגע והיא המשיכה להגיד לי לא בא לי.

 
יוצרי ביכורים

הדס
מצד אחד אנחנו מלאים באנרגיית יצירה שאין שניה לה וחיוניות כתיבה שגם התסריטאי הכי מנוסה לא יכול להביא לכתיבה ומצד שני אנחנו צריכים לשכלל את הטכניקות שאחר כך יהרסו את יצר הכתיבה הראשוני אבל יעשו אותנו מקצועיים יותר.

אורי
אולי המקצוען האולטימטיבי הוא זה שמצד אחד מצליח לשמור על ראשוניות ביצירה שלו ועל האש שבה ומצד שני משתמש בניסיון העבר, ומשתדל לטעות כל פעם טעויות אחרות.

הדס
רובינו נפלטים בסוף לעבוד בטלוויזיה, טלוויזיה היא עולם שמזין שקר והקולנוע הוא עולם שמחפש אמת...

אורי
ממש לא. הקולנוע יוצר בדיה בכדי לספר סיפור לעומת הטלוויזיה שדווקא הולכת אל המציאות ומנסה להביא אותה אל המסך, על כל הדקויות שבה.

הדס
אבל היא משתמשת בהמון שקרים ומניפולציות בכדי לספר אמת, שהיא בעצם האמת של מה שמזוהה
כ 'סיפור טוב' ופחות האמת של המציאות הממשית. קולנוע גם אם משתמש בתצורה והעמדה, תמיד יחפש אמת אנושית פשוטה או קיומית לספר את סיפורה.

אורי
את מדברת על טלוויזיה של פעם, או על ריאליטי. בדרמות, הטלוויזיה מנסה לעוות כמה שפחות וסיפור טוב, הוא סיפור שיש לו יסוד אמיתי.

הדס
כמה סדרות מסוגה עילית כבר עושים פה בשנה?

אורי
עושים. כל הזמן. תשימי לב.

הדס
נכון. אני לא מזלזלת בעשייה הממשית הקיימת - היא מבורכת ושופעת יצירתיות, אבל זה אחוז כה מזערי לעומת כמות הכשרונות המצוינים שנפלטים מדי שנה מבתי הספר לקולנוע בישראל, או היוצרים המופלאים שפשוט עושים סרטים. ארץ רווית דרמות מנפיקה עושר כשרונות נדיר שאין לו יכולת לבטא את עצמו כמעט בכלל. בטח שלא ביחס ישיר ליכולותיו.
אוף זה יוצא מתבכיין. בוא נחזור לשוחח על תסריט ונעזוב הפקה בצד.

כתיבה

הדס
אז מה נכתוב? יש המון ספרים שנכתבו בארץ ובעולם על איך כותבים תסריט ועל המושגים שלפיהם צריך וניתן לכתוב תסריט טוב. יש ממש ז'רגון שלם של מילים של תסריטאים. שפה מלאה ונהדרת. אבל ממה שאני מבינה ממך, כשאתה נתקל בכל המושגים כמו אירוע מחולל, תפנית ראשונה, תפנית שנייה וכו'
סימן שהתסריט שאתה כותב הוא לא טוב. אז מה עושים?

אורי
אני לא מזלזל חלילה בספרים הרבים שנכתבו בנושא או במורים שמלמדים כך. צריך ללמוד קודם להחליק על הקרח, אחר כך לשחק הוקי זה כבר דבר אחר. צריך לדעת מה זה אירוע מחולל וכל הג'אנק פוד של התסריטאות, ואחר כך לשים את זה בצד ולהכין ארוחה אורגנית.      

הדס
נמשיך בפגישה הבאה?    

אורי
כן.

הדס
על מה אתה עובד?

אורי
אני כותב סדרה על קיבוץ. סדרה היסטורית.

הדס
דוקו?

אורי
ממש לא. סדרה עלילתית, אפוס היסטורי.

הדס
מעניין... שנפתח על זה בטארות?

אורי
למה לא?

 
פנים. בית קפה . יום.

מלצר עטור פירסינג מציץ בזווית העין אל גבר ואישה היושבים בשולחן הצמוד לדלפק ומשוחחים. האישה מוציאה מתיקה העמוס מפית ורודה מבד רך שעוטפת חבילת קלפים מצויירים. היא נותנת לגבר את החבילה והוא מערבב את הקלפים. היא פורסת את המפית על גבי השולחן ועליה הוא חותך את הקלפים. הוא הופך את הקלף שבראש חצי מהחבילה ופניו מרצינים.

המשך יבוא...

תודה על הקריאה למפגש הבא עם אורי אתם מוזמנים לשאול שאלות המעניינות אתכם.