בחודש שעבר ניסו להעביר ח"כ ריבלין וח"כ כבל הצעת חוק, לפיה תבוטל שיטת הזיכיונות בערוצים המסחריים לטובת רשיונות שידור - החלום הרטוב של הזכיינים ובעלי ההון, ששנים מנסים לגרום לכך לקרות באמצעות שינויים בחקיקה.
ההבדל המהותי בין זיכיון לרשיון הוא:
זיכיון הוא על תנאי ולתקופה מוגבלת. כדי לזכות בו, צריך להתמודד במכרז ולהתחרות עם קבוצות נוספות (תחרות!). הזוכה מתחייב לתנאים מסוימים שהפרתם או אי עמידה בהם מהווה עילה לשלילת הזיכיון. לעומת זאת,
רשיון הוא לתמיד! כמו רישום בטאבו. במקום שהזכייניות יתמודדו במכרז כל 8 או עשר שנים - מה שיאלץ אותן להתאמץ, הן ירשמו בטאבו את הבעלות על הערוצים מעתה ועד קץ הדורות.
כדי לשלול רשיון (בניגוד לזיכיון) צריכה להיות עילה חמורה במיוחד, בדיוק כמו בשלילת רשיון נהיגה, מה שיהפוך את יכולות הפיקוח והאכיפה על בעלי הערוצים(ע"פ משטר הרשיוניות) למוגבלות.
כל המצגת של מגישי החוק בדבר "פתיחת שוק הטלוויזיה לתחרות" הינה מקסם שווא. בפועל מה שעשוי לקרות אם יוחלפו הזיכיונות ברשיונות, זה שיקומו כאן 2 מונוליטים בדמות ערוצים 2 ו-10 שעל רקע גוויעתו של השידור הציבורי ישלטו באופן בלעדי על המדיה ויעשו בערוצים ככל העולה על רוחם.
התוצאה ידועה מראש: זילות המסך, איכות תכנים ירודה, פחות הפקות מקור, אם בכלל.
כולנו זוכרים עוד לטובה את השנה שלפני המכרז בה התאמצו הזכיינים לנפק טלוויזיה איכותית. לא עוד. רשיון לנצח.
בפניה למשרד המשפטים, הבענו את התנגדותנו העזה להצעת החוק המהווה סכנה ממשית לעצם קיומה של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל.
מכתב האיגודים למשרד המשפטים>>
תגובת משרד המשפטים>>
נכון לעכשיו, נראה כי הצעת החוק נדחתה ע"י הממשלה, אך היא מאיימת לשוב בדלת אחורית דרך חוק ההסדרים, המאושר בכנסת כמקשה אחת ומאפשר מחטפים.
מגמה נוספת המתגבשת סביב אותו חוק ההסדרים היא להתיר לכבלים וללווין ("הוט" ו"יס") לשדר פרסומות בערוצים שלהם. מגמה זו מסייעת למפרסם- בעל ההון, להפוך למחוזר מכל הכיוונים, מה שיקל עליו להתערב בתכנים ולקבוע אלו פורמטים טלוויזיוניים עדיפים למוצר שלו.
משמעות הדבר, הפחתת כוחו של היוצר כבעל הבית של היצירה, ולאורך זמן הרס של היצירה המקורית.
פרסומות בכבלים ובלווין ידרדרו באופן אוטומטי את התכנים למחוזות הריאליטי ושעשועוני הטלוויזיה. הערוצים המסחריים 10 ו- 2 ישתחררו לחלוטין מכל מחויבות להפקות מקור. התחרות היחידה בין כל הערוצים תהיה לא על איכות התכנים, אלא על לב המפרסמים.
חשוב לציין, הקהל כבר הוכיח שהוא מסוגל לקבל יצירות מורכבות ואיכותיות. למפרסם קשה איתן. הרי יותר קל למכור קוקה קולה בסדרת נעורים חלולה מאשר בסדרה שתראה את הצד הקשה של הקיום במדינה.
אנו מתנגדים נחרצות למגמה פזיזה ומסוכנת זו ובמכתב ששלחנו לשר התרבות, ראלב מג'אדלה, התראנו על השלכותיה ההרסניות ליוצרים וליצירה המקורית.
אנו נעקוב אחרי המתרחש ונעדכנכם בהמשך.
