חוק חופש המידע שנחקק בשנת 1998 העניק לראשונה לציבור הכללי אפשרות לבחון, ללמוד ולבקר את מעשיהן של הרשויות השונות בישראל. החוק קובע כי לכל אזרח יש את הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בישראל ואח"כ מגדיר את דרכי הפעולה לקבלת המידע ואת הסייגים הרבים בהם יכולה להשתמש הרשות בכדי לא למסור את המידע.
חוק זה אפשר לאיגודים לדרוש מהגופים השונים האחראים על התמיכות בענף הקולנוע והשידורים בישראל כגון מועצת הקולנוע, מועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין למסור פרוטוקולים של ישיבות ולפרסם קריטריונים שונים עליהם החליטו באותן ישיבות.
לחוק יש גם השפעה ישירה על העשייה הדוקומנטרית מאחר והוא מאפשר ליוצרים דוקומנטרים להתחקות אחר מידע והחלטות שהתקבלו ע"י גופים ציבוריים.
סעיפים בעלי עניין :
סעיף 1 - חופש המידע
סעיף זה מצהיר על הזכות הבסיסית של הציבור לקבלת מידע מהרשויות.
1. לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה.
סעיף 2 - הגדרות
סעיף זה מגדיר בין השאר מהו מידע ומיהי רשות ציבורית.
בחוק זה
"מידע" - כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב;
"קבלת מידע" - לרבות עיון, צפיה, האזנה, העתקה, צילום, קבלת פלט מחשב או קבלת מידע בכל דרך אחרת בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו;
"רשות ציבורית" -
(1) הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם;
(2) לשכת נשיא המדינה;
(3) הכנסת;
(4) מבקר המדינה, למעט לגבי מידע שהגיע אליו לצורך פעולות הביקורת ובירור תלונות הציבור;
(5) בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין -
למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי;
(6) רשות מקומית;
(7) תאגיד בשליטת רשות מקומית;
(8) תאגיד שהוקם בחוק;
לקריאת החוק במלואו לחצו כאן
